החודש אנו מארחים את צופית ברבי, צלמת אופנה, נייט לייף, מוזיקה ויחסי ציבור, בת 29 ומתגוררת בתל אביב. לעולם הצילום צופית נחשפה בגיל צעיר עם
מצלמות פילם שקיבלה כמתנה לבת מצווה, בהמשך דרכה לקחה צעד נוסף קדימה והלכה ללמוד צילום באקדמיה לאמנות ועיצוב, בצלאל. בשנת 2016
השיקה פרויקט אישי בשם Attending שהניב הכרה והערכה בקרב לקוחות מחיי הלילה והמוזיקה. נפגשנו לראיון עמוק בו צופית חושפת את החלומות
ומקורות ההשראה שלה, היכנסו לקרוא.
מתי התחלת לצלם ועם איזו מצלמה?
מגיל מאוד צעיר, תחילת שנות העשרה, במצלמת פילים של אבי שאיני זוכרת את דגמה, הייתי שורפת מלא פריימים, אבל ככה לומדים לא? ;) לבת מצווה
קיבלתי שתי מצלמות פילם ומאז התנהל רומן לא יציב שקיבל את מקומו הראוי כאשר בחרתי להתחיל ללמוד צילום בבצלאל בשנת 2008.
מה מעורר בך השראה? ומה משך אותך להיכנס לעולם הצילום?
המשיכה שלי ללכידת הרגע היא שמשכה אותי לצילום בתחילה אך בסוף שנה א׳ בבצלאל פיתחתי משיכה נוספת והיא לצילום המבויים. בצילום המבויים
יכולתי להעביר את רגשותיי טוב יותר ולדבר על הנושאים החשובים והכאובים ביותר שהטרידו אותי באותה התקופה. אחרי הלימודים באופן כמעט בלתי
נמנע נמשכתי לצילום אופנה והתרכזתי בהתמחות בו למשך כמה שנים. צילמתי בעיקר דוגמניות ודוגמנים מתחילים, הייתי אסיסטנטית של מגוון צלמים
ביניהם מנחם רייס, אלה אוזן, מירב בן לולו ועוד וניסיתי ללמוד כמה שיותר ובעזרת הידע, הקשרים והכישורים לטפס למעלה בעולם האופנה. אין לדעת
על מה להאשים את ההתפתחות שלי בתחום הזה ואת העובדה שדי נתקעתי במקום של ההתמחות והאמת שכבר הפסקתי להרגיש אשמה. ביוני 2016
השקתי פרוייקט שנקרא ATTENDING, הוא התפרץ מתוך תחושת תקיעות של שנים ואולי בגלל זה אחרי שלושה חודשים ואפילו לפני הוא כבר החל להראות
תוצאות, תוצאות שלא חשבתי עליהן או ציפיתי להן כשהתחלתי את הפרוייקט, מבחינתי הוא היה מהתחלה חצי תרפויתי וחצי למען היצירה. ATTENDING
עסק בהעמדת הלא אישי אל מול האישי במבחן. את עולם הפייסבוק אל מול עולמי הפרטי. את ההזמנות של אנשים אינדיבידואלים לאירועים שונים ומגוונים
אל מול ההגעה שלי, ההכרחית בתחילה והאפשרית בהמשך. חזרתי ברגע לתפוס את הרגע. צילמתי עשרות תערוכות, הופעות ושלל איוונטים. התחיל להבנות
לי קהל לקוחות של ממש שבאו בעיקר מחיי הלילה והמוזיקה. את ההשראה שלי אני שואבת מעולם הטלוויזיה והקולונע, ממוזיקה ואופנה, ובעיקר מכל אדם
בעל תשוקה לחיים ולמקצוע שבחר לעסוק בתחומים מאלה. אם עלי להצביע על מספר צלמים מצומצם שעורר בי השראה במיוחד לאורך השנים הייתי בוחרת
לציין את עדי נס, מיכל חלבין, דנה (דיסטורשיין) יבין, אלה אוזן, Gregory Crewdson, Erwin Olaf, David Lachapelle, Annie Leibovitz, Cindy Sherman,Marta Bevacqua,
Ron Goldstein, Anna Danilova, ועוד רבים וטובים.
איך את ניגשת ליום צילום? מהו סט הצילום האולטימטבי מבחינתך?
זה משתנה ותלוי בצורך ובתחום הצילום. למשל, אם מדובר על צילומי תדמית של הרכב, בימים שלפני יום הצילום אאזין לחומרים שלהם החל מהיום שסגרו איתי את
העבודה ואפילו לפני, אחקור את הפעילות הויזואלית והמוזיקאלית שלהם עד אותו היום ואת האופי של המוזיקה שלהם ואבנה את הקונספט שאני חושבת שמתאים להם
ולצרכים שלהם יחד איתם. מבחינת ציוד, אני תמיד דואגת שהוא יהיה במיטבו ועם ציוד גיבוי הכרחי, כגון אקסטרה כרטיסי זכרון, בטריות מלאות ורפרנסים שנאספו על
ידי. סט צילום אולטימטיבי? גם זה משתנה ותלוי בסוג העבודה. בחיי הלילה וצילום הופעות אני לא צריכה יותר מה Canon EOS 5D Mark IV שיש ברשותי בשילוב עדשת
Canon 24-70mm f/2.8 והפלאש הזקן והנהדר שלי, נו טוב… אני מודה שאני מפנטזת כבר כמה זמן על רכישה של עדשה רחבה יותר.
מה הוא הרגע שהבנת שאתה במקום הנכון? זכור לך רגע מרגש במיוחד?
זו אף פעם לא תחושה אבסולוטית של מקום נכון. מדי פעם אני מערערת בנוגע למקום שלי בעולם הצילום ובקצב ההתקדמות שלי בו ומצד שני משתדלת תמיד לסגל לעצמי
סבלנות וקור רוח. עם השקת ATTENDING קיבלתי בוסט רציני לעשייה ולביטחון שלי כצלמת. זו הייתה הפעם הראשונה שהרגשתי שאני באמת במקום שהוא נכון לי והתחושה
רק עלתה בעקבות הפרגון של לקוחות וחברים לעבודה שלי כצלמת. מה שהתחיל כפרוייקט אישי-אמנותי, חצי-תרפויתי, הוביל אותי למקום בו אני נמצאת היום ולדרך שהיא
בהחלט מרגשת.
מה סדר היום שלך?
אין ממש סדר אחיד ביום שלי.. זה יכול להיות יום צילום או יום עריכות, יום עבור קידום פרוייקטים והעסק בצורה רוחבית יותר. הצילום תמיד בעיניים שלי והמחשבה על העסק
היא חלק שגור ביומיום שלי. בשנה וחצי האחרונות הייתי לצלמת הבית של ה Kuli Alma, זה הכניס שגרה מסויימת בשבוע שלי ולמרות זאת הוא עדיין היה פתוח לסדרים שונים.
באיזה ציוד את משתמשת באופן שוטף? מהי עדשת החלומות שלך?
אני מצלמת במצלמת Canon EOS 5D Mark IV, ובעדשת Canon 24-70mm f/2.8L II USM (איתה אני משתמשת לרוב) ועדשות Canon 50mm f/1.8 STM, Canon 80mm f/1.8.
Canon Speedlite 580EX II הוא הפלאש ״הזקן״ המדובר. כבר שנים שאני חולמת על העדשה Canon 70-200mm f/2.8 USM ומאז שנכנסתי לצילום הופעות אני חושקת גם בעדשה
רחבה.
לו היית יכולה לצלם כל אדם או דבר בעולם, במה היית בוחרת? מה היית אורזת בתיק צילום?
מבחינת מוזיקאיות הייתי מתרגשת בהחלט לצלם את Beyonce ו Lady Gaga גם בגלל החוזק שאני רואה בהן וגם בגלל ה Show המטורף שהן מעלות, הייתי רואה את זה כאתגר
עצום ולגמרי נלחצת לפני, כיאה לי ולפרפקציוניזם שלי. Anderson Paak, חלום רק לשמוע אותו בלייב אז להצטרף אליו לתור כצלמת היה יכול להיות מעבר לחלום שיתגשם.
יש עוד מוזיקאים רבים בווישליסט וגם פנטזיות בנוגע להרכבים מקומיים, אם ישגב דותן למשל יפנה אלי בהצעה להצטרף ל Lucille Crew לתור באירופה או ארה״ב. צילומי תדמית
ל Jennifer Lawrence ואדיטוריאל עם Cara Delevingne. אין צורך להסביר. צילומי יח״צ ותיעוד על סטים של סדרות מבית HBO, Show Time ו Netflix, על סטים של Quentin Tarantino
וגם הצגות ומחזות זמר בברואדווי/אוף ברואדווי. כבר הזכרתי את תשוקתי לתפיסת הרגע ומצד שני את משיכתי לצילום המבויים, אני מאמינה שבמקומות האלה הייתי זוכה לשלב
את שני העולמות יחד. חושבת כבר שנים על לגור ולעבוד בניו יורק כצלמת ובזמן האחרון ברלין נכנסה למחשבות גם היא. אני מניחה שהאידאל העתידי מבחינתי יכלול סבבי עבודה
בניו יורק – קליפורניה – תל אביב – ברלין. הייתי אורזת את המארק 4 ואת כל העדשות שיש ברשותי ובחיים לא הייתי מוותרת על מצלמת הפולארויד שלי Polaroid 320 Instant film camera.
איך לדעתך השפיעה המדיה החברתית על תחום הצילום? ומה דעתך על עריכת תמונות?
זו שאלה פילוסופית. אני חושבת שכולנו נתעייף אם אני יענה עליה להשקפתי בהרחבה בכתב. גם אם הייתם מבקשים ממני להקיף באופן חד משמעי ״לרעה״ או ״לטובה״ לא הייתי
מסוגלת. אני שמחה על הגילויים הרבים שעולים מתוך המיידיות של ויז׳ואלס בימנו ועל מאגר אינסופי של השראה אך מצרה על הריבוי והשחיקה שכבר היו שם מזמן אליהן הצטרפה
המיידיות ואיתה ההמוניות שלא מועילות לאף אחד. עריכת צילומים מבחינתי זה 50% מהעבודה. אמנם אני עורכת בשיטה הרבה יותר מתונה מחלק מהצלמים שאזכרתי כמקורות
השראה, אך אני לגמרי מעריכה ומתחברת גם לשימוש כבד יותר של עריכה.
אם לא היית צלמת, מה היית רוצה לעשות?
נכון להיום אני בוחרת להשקיע את מרבית הזמן שלי בצילום, במקביל אני מטפחת את יכולת ואהבת הכתיבה שלי ומחכה לרגע הנכון עבורי להתחיל ללמוד לתקלט. התשוקה שלי
למוזיקה ולכתיבה גדולה לא פחות מתשוקתי לצילום.
על איזה פרויקטים את עובדת בימים האלה?
CAUGHTMYEYE# הוא אלבום מתמשך שכבר הפך מעין פרוייקט שבעתידו אני צופה תערוכה נוספת (הראשונה הוצגה בכולי עלמא לפני קצת יותר משנה). מעבר אליו קיימים
מספר פרוייקטים ברשימה בשלבים שונים של פיתוח ולכן אעדיף לא לפרט אודותם.
שתפי אותנו בטיפ אישי מהניסיון שלך לצלמים שמתחילים את דרכם בעולם הצילום או שרוצים להתקדם בו
אל תפסיקו להתמיד, ליצור, לנסות, להכשל, ליצור שוב, להעז, להתעקש – בלופ אינסופי. תיצרו מתוך המקום הכי אותנטי ואמיתי שלכם. תלמדו, תתמקצעו, תשתפרו, לכו תהיו
אסיסטנטים מהרגע הראשון שתרגישו בשלים לכך. זה ילמד אתכם כל כך הרבה, מטכניקה והכרות עם מגוון של ציוד להתנהלות עסקית והתנהלות מול אנשי תעשייה. תלמדו
לסנן את החומר שלכם ולהציג אותו בצורה הנכונה. תדעו להקשיב לביקורות אך לעולם אל תוותרו על ה״אני״ שלכם, גם אם הוא שונה בתכלית ממה שהיו רוצים שתהיו או ממה ש״הולך״.
ליצירת קשר וצפיה בעבודות נוספות של צופית ברבי:
