0 מוצרים
סה"כ:

קטגוריות ראשיות

צלם השבוע - עומר געש

פרטים טכניים נוספים

צוות ארליך

blog_items

Blog896
אחריות: צוות ארליך
זמן אספקה: 7 ימי עסקים , קיימת אפשרות לאיסוף עצמי
למה לקוחות קונים אצלנו:
  • אחריות: צוות ארליך 
  • אפשרות לעד 24 תשלומים (ועד 4 תשלומים ללא ריבית) 
  • קניה מאובטחת ושירות לקוחות מעולה 
צוות ארליך חודשי אחריות
קניה בטוחה
שאל אותנו על מוצר זה

מידע נוסף

הצלם עומר געש גר כיום בלונדון, התחיל בצילום עצמי ועוסק העיקר בצילום עירום מתוך הרגשה שהוא מפסל דרך צילום הגוף. נפגשנו לראיון קצר ומרתק – תיהנו!
 
 
ספר לנו על עצמך, מה סגנון הצילום שלך? מתי התחלת לצלם ועם איזו מצלמה? 

שמי עומר געש (37), כיום גר בלונדון בדירת סטודיו בה אני יוצר באזור אמנים בשםHackney Wick .  לומד תואר שני בעיצוב באוניברסיטת גולדסמית׳. בעברי נדדתי רבות בין ערים ומושבים. העיקריים בחיי הינם: חיפה, מושב הבונים, בנימינה ותל אביב אבל היו עוד בדרך. משהו בלעבור מקומות סיגל אותי לתפוס מהר רגעים ולנצל אותם. להכיר סביבה, לייצר קשרים בקלות, ליהנות מהגילוי והתחושה הדינאמית הזו. בתור ילד, לגור במושב על הים מאוד מחבר אותך למקום, לקצב מסוים. וזה משהו שנתבע בי גם כצלם, הטיול המשותף עם המודלים ללוקיישן, חיפוש הפינה המתאימה, להבין יחד את התנועה והקצב של המקום אל מול היכולות של המצולמים. כשאני יוצר בחוץ אני מצלם נוף שיש בו גם אדם, כשאני מצלם סטודיו אני מפסל דרך צילום הגוף. אני מחשיב את עצמי יותר כצלם אמן ופחות צלם מסחרי אם כי אני יודע לעשות גם את זה.

התחלתי לצלם בגיל שמונה עשרה. בעיקר את עצמי בהתחלה. להכיר את המדיום. בלי הרבה מחשבה מה אני מנסה להגיד, מתוך אינסטינקט, חיפוש אישי והצורך בתיעוד. המצלמה הראשונה הייתה בכלל של המשפחה. אולימפוס כלשהי עם גב מתקפל שנפתח והוא המסך. לא הייתה אפילו עינית אבל היה טיימר וזה המקום שממנו התחיל להיות עבורי מעניין. למצוא מקום, פריים שחשבתי שמתאים, זמן ביום עם אור שאהבתי. ניסיתי לביים את עצמי בתוך הסביבה בה הייתי. מאוד סיקרן אותי התיעוד של הגוף ולכן אני מתעסק בצילום עירום.

 
 
 

מה משך אותך להיכנס לעולם הצילום?

הצילום תמיד היה במקביל לדברים אחרים. הוא לא היה הדבר המרכזי בהתחלה, אבל ראיתי שככל שאני מעמיק בחיפוש העצמי אני יותר ויותר נהנה מהתוצאה של הפריים האור וההעמדה. פניתי לצלם חברים ואח״כ אנשים שמצאתי נכונים לשפה שלי – רקדנים, אנשים שעוסקים ביוגה, אקרובטים וספורטאים. המודעות לגוף מאוד חשובה לי בפריים. היכולת להפעיל את הגוף ביחס לסביבה בו הוא נמצא או ביחס לגוף אחר. ככל שצילמתי יותר דייקתי את הבחירות שלי. מי אני אוהב לצלם, צורת הבימוי, ובכלל כל החוויה של מסע משותף, אחדות גורל של יצירה משותפת שמתעצם ככל שאנחנו משקיעים בו יותר זמן ומחשבה.

 

מה מעורר בך השראה?

כל דבר. באמת כל דבר. זה יכול להיות האור על המיטה שלי כשאני קם, הליכה בעיר, שיחה טובה, לראות אנשים ברחבה רוקדים, מופע בלט, טיול בטבע, מקומות עם הרבה אופי בעיר גדולה או טבע.

 

מי הצלמים ששאבת מהם השראה במהלך הקריירה שלך? ואיך זה בא לידי ביטוי בצילומים שלך?

הרשימה ארוכה אבל אציין כמה בולטים: ריאן מקינלי, ספנסר טוניק, עדי נס, פייר וג׳יל, מייפלת׳ורפ, רוב וודקוקס, וויל דורנר, אנטוני גרומלי, ריצ׳רד לונג, בן זנק, נטליה מיידזיאק, ברוק אדידונטו.

 
 
 
 
 

מהו סדר היום שלך? 

יום צילום מתחיל בארבע בבוקר. שעה של התארגנות ויציאה לכיוון הלוקשיין עם המודל. אני אוהב לצלם בזריחה בשעות שהאור רך וגם כשיש פחות אנשים מסביב. הצילומים אורכים בד״כ כשלוש שעות. מאוד פיסיים. כשאני חוזר, אני עובר על החומרים ומנפה את הצילומים מהם מאוחר יותר ארכיב את הקומפוזיציה הסופית. במקביל, אני מתחזק את המדיה הדיגיטלית שלי. עונה לאנשים, מעלה פוסט, מסדר את האתר, מחפש לראות מה עוד קורה בעולם ותמיד חשוב לי גם הזמן הנפרד מהצילום כדי להתמלא ולטעון מצברים.

 

איך אתה ניגש ליום צילום? ומה מבחינתך סט הצילום האולטימטיבי? 

התהליך ליצירה יכול להגיע גם מתוך ישיבה לקפה אצלי בסטודיו ומעבר לצילום ספונטני. אני לא מגביל את עצמי לגבי מתי ואיך אני יוצר. אני מאמין שככל שאנחנו מדייקים את עצמנו בבחירות שלנו ומבינים את השפה של עצמינו הדי.אן.אי כבר שם, רק צריך את הכלים הנכונים (מודל,סביבה, ציוד צילום) ואפשר לצאת לדרך. אני בא ממקום של שקט פנימי, של חדוות יצירה ורצון לחיפוש המשותף, אני עובד עם אנשים שהם עצמם יוצרים ואמנים וכשאני מסביר את הדרך שלי להסתכל על דברים נוצרת קרקע של הקשבה והתייחסות משותפת לפריים. הבנה של המודל איך לפעול ושלי איך לביים אותו. זה רגע שלא תמיד אפשר להעריך אותו מראש.

סט אולטימטיבי יהיה כזה שהתנאים בו כולם עובדים. שלי יש כמה מחשבות כלליות בנוגע לדינמיקה שאני מחפש, שהמקום עצמו פרטי ומאפשר בביטחון לזוז בו וליצור, שמזג האוויר נוח ומאפשר ליהנות מהעירום, ושהמודל/ים עצמם חדורי מוטיבציה לרצות אותי ולהוציא את הפריים המושלם. שהם קשובים אבל גם מביאים את האופי שלהם בתנועתיות באופן הנחת הגוף בסביבה ואחד כלפי השני.

 

 
 
 
 
 

באיזה ציוד אתה משתמש באופן שוטף?

Canon 5D Mark 4

עדשות פריים בלבד, 35 מ״מ, 85 מ״מ, 50 מ״מ

בסטודיו אני עובד עם פלאשים של גודוקס עם סוללות ניידות ומרככים של גודוקס.

בחוץ לרוב העבודה היא עם אור טבעי עם חצובת Monforto.

 

ומהו ציוד החלומות שלך? 

eos-1d-x-mark-iii פשוט יהיה שדרוג משמעותי עבורי אם כי אני כבר עם מצלמה מאוד מכובדת.

מבחינת ציוד תאורה, עוד פלאשים מאותו סוג עם מרככים גדולים יותר וחצובות חזקות.

יש כמה תכנונים ליצירת וידאו בסגנון של הצילומים שלי אז גם DJI Ronin RS2 יהיה מאוד שימושי.

מניח שככל שהצורך ישתנה יעלו גם הדרישות לצילום.

יש באתר שלי כפתור לתרומה, אתם מאוד מוזמנים לעזור לי להגיע לסכום המתאים לקנייה ;)

 

 

מה הוא הרגע שבו הבנת שאתה במקום הנכון? ומהו הרגע המרגש במיוחד בדרך המקצועית שלך?

כשנוצרה לי חבורה של צלמים שאני מעריך ואוהב ויכולתי לנהל שיח סביב היצירה הרגשתי שאני במקום הנכון. הרגשתי שמה שאני מייצר מביא אנשים יחד. שבקהילה שלי ובסביבה המיידית שלי אני מוכר כצלם. אני חושב שזה נכון באופן כללי, כשאנחנו מתמידים לאורך זמן הסביבה תופסת אותנו באופן שאליו אנחנו מכוונים. הייתה לי תערוכה גדולה עם דוד ד׳אור בנובמבר 2017 בנמל תל אביב אחרי שצילמנו במשך שנה עשרות מודלים על קנבסים גדולים עם צבע. שנה לאחר מכן, הגיעה גם זמרת אמריקאית מפורסמת להצטלם אצלי עם צבע וזה היה מאוד מרגש. אני חושב שהצבע הוא שלב בתהליך ולא הסגנון שלי בהכרח אבל הרגשתי שמה שאני מביא כיוצר לפרויקט היה משמעותי וחיזק אותי לדעת שאני בדרך הנכונה.

 
 

אם היית יכול לצלם כל אדם או דבר בעולם – במה היית בוחר? ולמה?

הייתי שמח ליצור עם להקות רקדנים כאן בלונדון, עם קבוצות מתעמלי קרקע, שחיינים, אין אדם ספציפי. הייתי רוצה לייצר אימג׳ים שמייצגים מקומות, קבוצות, ארגונים, מוצגים בכניסות למוסדות תרבות וספורט ומספרים את הסיפור שלהם.

 

לו היית יכול לבחור כל יעד בעולם למטרת צילום, לאן היית נוסע?

אני חושב שאני במקום הנכון כרגע. הגעתי ללונדון כדי ליצור ולהתחבר לאנשים שגרים כאן. יש הרבה קסם בארץ שלנו מבחינה גיאוגרפית והון אנושי ועכשיו מרגיש לי נכון להמשיך את החיפוש שלי כאן באנגליה. קל מכאן להגיע להרבה מקומות.

 

מה היית אורז בתיק הצילום?

שלוש עדשות פריים קנון, 85, 35 ו-50 מ״מ, קנון 5D מארק 4, מטלית ניקוי, 4 בטריות, חצובה, מגבת, מים לשתייה, ערכת עזרה ראשונה, מטען נייד לטלפון, חצובה, ארנק לארוחה של אח״כ בחוץ.

 

שתף אותנו בטכניקת צילום שאתה מקפיד עליה בצילום שעושה את כל ההבדל

אני מצלם נוף ולא מנסה לשנות את המציאות, רק לבחור חלקים ממנו. הפריים תמיד מאוזן. אין חשיפת יתר או חשיפה נמוכה מדי. אחרי איזון פרמטרים במצלמה ובחירת הפריים אני מתחיל לביים את המודל, אני תמיד עובד עם חצובה ובוחר סביבה שאני יכול דרך מיקומים של המודל לתאר אותה. מיפוי סביבה דרך גוף. יש פעמים שאבחר בצמצם פתוח כדי לתת עומק שדה קצר אבל לרוב הסביבה היא חלק מהנושא ולכן כן אשתדל שהיא תהיה בפוקוס. אני מעצב גרפי עצמאי משנת 2006 ולכן הראיה שלי היא קצת יותר גרפית. אני מחפש צורות, משטחים, אלמנטים שיהיו בפרונט לעומת הסביבה שלהם. משתדל לחפש פרספקטיבות מעניינות שיעבדו וישרתו את הסיפור של הדמויות בתוך אותה סביבה.ב סטודיו יש כמה טכניקות שאני אוהב להשתמש בהן:

  • תאורה עילית בודדת. לפעמים מוסיף אור אחורי.
  • תאורה ראשית מזווית אחת ואור אחורי מנגד.
  • הארה משני הצדדים עם סופט בוקסים צרים של 35 ס"מ – נותנת תוצאה מאוד מרשימה לגוף.
  • ביוטי דיש 60 ס״מ כאור ראשי ושני תאורות אחוריות צרות.
  • בחוץ – אור טבעי.
 

 
 
 
 

השלם: הפריים המושלם מבחינתי הוא…

לעצמי: פריים שיהיה לי כיף לזכור את הסיפור של איך שהוא נוצר.

פריים מושלם כלפי העולם: אני מניח כשהוא נמכר/מוצג בעוד מקומות.

טכנית: כזה שאני יודע שהלוקיישן מרשים ומיוחד, שהמודל והפוזה מרשימים ומאתגרים את העין וניכר הקשר בין המודל לסביבה שלו.

 

עריכת תמונות, בעד או נגד? למה?

חלק מהשפה שלי היא שכפול של אותה הדמות, או חלקים ממנה לאותו הפריים כך שעריכה מחוייבת אצלי. מעבר לשכפול הדמות, אני מרגיש שיש צורך לנקות פריים לרמת פוסטר. לכלוך שנשאר בבניין נטוש או גרפיטי נראים לי פחות חלק מהסיפור שלי וכן אטרח לרטש אותם החוצה. אני לא משנה מבנה של גוף כל כך. יותר דואג לצבעוניות הכללית של הפריים. זה תיעוד של מקום אבל לא באופן מסורתי.

 

על אילו פרויקטים אתה עובד בימים האלה?

אני בקשר עם שישה רקדנים כאן בלונדון. אנחנו הולכים לצלם במרכז העיר בשוק מקורה יפהפה איזו קומפוזיציה מורכבת. הריאיון הזה מגיע בתקופה מאוד לא שגרתית. כל העולם שקט וזה מאוד מיוחד ולא אופייני. יצירה במקום שבמקור מאוד עמוס במהלך היום תהיה מאוד חזקה. יש גם תכנון לעבודה עם אקרובט אויר, נלך ליער שסמוך לעיר ונצלם שם מזוויות ואלמנטים שטרם ניסיתי.

 

 

אם לא היית צלם מה היית רוצה לעשות? 

אני מעצב גרפי הרבה שנים ומתמקד במיתוג לעסקים משלב פיתוח השפה הגרפית עד יצירת החומרים השיווקיים לדפוס ולדיגיטל. אני מעצב לוגואים, אריזות, אתרי אינטרנט ואפליקציות. אני חושב שזה תמיד היה המקום הנוח והבטוח שלי שאני יודע שאני יכול לחיות ממנו. כזה המספק לי את הבסיס הכלכלי לחיפוש שלי כצלם.

  

האם אתה חושב שהמדיה החברתית תרמה לקידום תחום הצילום?

אני מברך על התקופה שאנחנו חיים בה. באופן כללי, אני אדם חיובי אבל מוצא שהרשת והפלטפורמות הקיימות הן מקור מדהים להתפתחות. אז כן, יש הרבה והתחרות גדולה אבל כמו שאמרתי – אם מתמידים ושומרים על עשייה, הקהל שלנו ידע להגיע אלינו בסוף. אני מוצא הרבה מודלים דרך המדיה החברתית (והם מוצאים אותי), מקבל בקלות פידבקים על העבודות שלי ויוצר קשרים עסקיים טובים שבאים עם אמון. כשיש כמות עוקבים גדולה (באינסטגרם יש לי מעל 21K עוקבים) והחומרים מסביב תומכים את העשייה שלנו כמו אתר אינטרנט מסודר. אז קל לייצר מזה מנגנון שעובד.

 

שתף אותנו בטיפ אישי מהניסיון שלך לצלמים שמתחילים את דרכם בעולם הצילום או שרוצים להתקדם בו 

אני חושב שכל דבר לאורך זמן מקבל משמעות ומתחדד לנו את ההסתכלות עליו כמו מה אנחנו אוהבים ומה לא. אז בעיקר להיות בתנועה ועשייה ולא לפחד לטעות ולנסות הרבה דברים. רק ככה אפשר לדעת מה מתאים לנו. ולהתחיל, לא לחכות. אף אחד לא אמר לי שאהיה צלם ושאני מוכשר בזה ונתן לי ישר טיפים, זה משהו מבפנים שפשוט מתחיל, בלי תהילה ובלי קהל, בחדרי חדרים. כל כך התרגלנו לביקורת המיידית הזו ודווקא הצעדים הקטנים הפרטיים הם המשמעותיים.

 
לאתר של עומר >> www.omergaash.com

  

 
  
אהבתם את הראיון עם עומר? מוזמנים לקרוא את הראיון עם צלמת החודש הקודם – מייק קייקוב | לחצו כאן
 
חזרה למעלה
no-lazy