תכירו את אנג’י, צלמת אופנה ובלוגרית מעוררת השראה שסיפורה הייחודי הוביל אותה להיות הכוכבת שהיא כיום. ערכנו איתה ראיון קצר, תהנו.
ספרי לנו קצת על עצמך – שם, גיל, מאיפה את בארץ?
היי אני אנג’י שיראל, בת 21, אני נמצאת בכל מקום אליו המצלמה שלי לוקחת אותי. מתמחה בצילומי חוץ. בעלת תיק עבודות בווג. התחלתי את דרכי בעולם הצילום כצלמת פורטרטים ו FINE ART ולאחרונה הצלחתי לשלב את שתי האהבות האלה גם בתחום צילומי האופנה בטווח בינלאומי.
מה סגנון הצילום שלך?
קלאסי ועל זמני. הרבה טבע ועוד יותר הרבה פרחים.
למה בחרת בתחום הצילום הזה ומה משך אותך להיכנס לעולם מלכתחילה?
החיים שלי הם אלו שהביאו אותי למצב בו הרגשתי צורך להתחיל לתעד את הימים שלי. בגיל צעיר מאוד חליתי במחלה כרונית קשה חסרת מרפא שלקחה ממני את כל שנות ההתבגרות שלי, חלק נרחב מחיי וגם קצת ממני. במקום לחלום על סיום לימודים וטיול בעולם, ישבתי מול חבר רופאים שבישרו לי שהחיים שלי הולכים להשתנות לנצח. אחרי תקופה ארוכה בת חמש שנים של חיים בתוך בתי חולים, אשפוזים וטיפולים לא פשוטים הגעתי ליום בו חיי נחלקו לשניים. בגיל 19 וחצי עברתי ניתוח מציל חיים וקיבלתי הזדמנות שנייה לחיות. פשוטו כמשמעו. אחרי שנים של אובדן וכאב (שלצערי עדיין נשארים איתי כיוון שעדיין לא נמצאה תרופה) בהם לא יכולתי לחוות חיים של ילדה ומתבגרת, הרגשתי צורך עז להתחיל לתעד כל רגע טוב שקורה לי ולפצות על כל היופי שהחסרתי בחוץ בזמן שהייתי בחדר שלי במחלקה. כל חיוך, כל פרח וכל ציפור, הכל היה משהו ששווה לתעד מכל זוית כי לא ידעתי מתי תהיה הפעם הבאה שאוכל להנות מכל זה שוב. אני לא יכולה לדעת מה יהיה איתי מחר, ורציתי לדעת שאני מנצלת כל רגע עד תומו. אנחנו חיים בעידן דיגיטלי, ויש מודעות לצילום יותר מאי פעם, והאינטרקציה עם קהל וההזדמנות שהפלטפורמות השונות נותנות הן דרך נהדרת, והיחידה שהייתה לי להתבטא. אהבתי שאני יכולה למצוא מקום משלי בתוך כל הכאוס המודרני הזה. צילום זה הדרך שלי לבטא את מה שאני לא יכולה להגיד במילים. ודרך נהדרת להגשים חלומות, לא רק שלי, אלא גם של אחרים.
מתי התחלת לצלם? ועם איזו מצלמה?
למען האמת, אני הקלישאה של הילדה שתמיד הייתה לה מצלמה ביד. המצלמה הראשונה שלי הייתה מצלמת פילים, פשוטה מאוד שהייתה בשבילי סימן דרך. (זה מה שבת השש שהייתי ביקשה ליום ההולדת) ומאז זה עבר כמה אבולוציות – כולן ישנות וכולן יד שנייה ושלישית. כשהייתי בת 17 הצלחתי לחסוך מספיק כסף ולרכוש את הקנון הראשונה שלי – 80D בה השתמשתי עד לפני כמה חודשים.
מיהם הצלמים או מהו הדבר שמעורר בך השראה?
הצלמים מהם אני לוקחת השראה הם החל מבעלי־השם כמו אנני לייבוביץ’ וטים ווקר וקאט ארלין, ועד צלמים מקומיים ומתחילים שאף עוד לא שמע עליהם (עדיין). אני אוהבת לגלות השראות וכישרונות חדשים בכל יום. ההשראה המרכזית שלי בחיים לקוחה מסיפור החיים שלי, אנשים, והעולם.
מה מבחינתך סט צילום האולטימטיבי?
חסר תקציב. מקום שמספר סיפור שמשלים כמו כפפה ליד את הסיטואציה על הסט. סט שבו לכל האנשים יש מטרה אחת משותפת – ליצור יחד ולהביא את הרעיון לכדי מציאות. סט אולטימטיבי זה סט שבסופו כולם חוזרים הביתה מרוצים ומלאי סיפוק ואפשר לראות את התוצאות שלו לטווח ארוך ברובד האישי והמקצועי.
איך את ניגשת ליום צילום?
פעם הייתי נלחצת לפני כל סט. היום זה בעיקר סקרנות, התרגשות ותקווה שהכל ילך חלק. לא משנה אם זה צילומי משפחה או שער למגזין, זה תמיד ירגש אותי. חברה פעם אמרה לי, שביום בו אפסיק להתרגש מהמקצוע שלי, זה יהיה הזמן להחליף מקצוע. אני מאוד מסודרת ועובדת בעיקר לפי רשימות. אני מכינה לילה לפני את כל הציוד והתיקים. ואם מדובר בצילומי חוץ אז אני גם בודקת שוב את מזג האוויר כדי להיערך בהתאם, ומשתדלת לאכול טוב לפני כדי שתהיה לי אנרגיה. לא הרבה יודעים אבל יום צילום הוא שווה ערך ליום בחדר כושר (בשבילי לפחות).
אם היית יכולה לצלם כל אדם או דבר בעולם – במי היית בוחרת? ולמה?
סבתא שלי, אמא של אמא. היא נפטרה עוד לפני שנולדתי, כך שמעולם לא הכרתי אותה. אבל אני יודעת שהיא חיה ונשמה אומנות והיא הייתה יפיפייה. אני גם נקראת על שמה באיזשהו אופן. הלוואי והייתה לי תמונה וזיכרון שהיו רק שלי ושלה.
מהי העדשה המועדפת עלייך ומהי עדשת החלומות שלך?
50mm 1.4. בעיני היא עדשת חובה. היא גם הייתה העדשה הראשונה שלי. אני לא ממש חולמת כרגע על עדשות. אני מרוצה וגאה בציוד שהצלחתי לרכוש בעבודה קשה ועד כה זה מספיק לי. אם אני חייבת לבחור והיה לי תקציב הייתי הולכת על 16-35MM כדי להרחיב את הפן הויזואלי וכי אני מוצאת שעדשות רחבות הן מאתגרות. ואני אוהבת אתגרים.
לו היית יכולה לבחור כל יעד בעולם למטרת צילום – לאן היית נוסעת?
בתור בלוגרית שמטיילת קצת מסביב, אני יכולה להגיד שלכל מקום יש את הקסם שלו. כך שזו שאלה ממש קשה! אני מאוהבת בטבע (כבר אמרתי את זה?) אז אולי הייתי הולכת על צפון אירופה ואז דרום אמריקה. שני קצוות שונים לחלוטין אבל לכל אחד נופים משגעים, סיפורים אינסוף וים אנשים שכל אחד מהם יכול לשמש כהשראה. מקום שהוא All In one.
מה היית אורזת בתיק הצילום?
מצלמת פולורואיד. לעומת פילים וההתרגשות בהמתנה עד לפיתוח, אני אוהבת את האפשרות להמחיש ולקבל את הזיכרון ישר ליד. יש לי חלום למלא אלבומים בתצלומים כאלה ואז להפוך את זה למן ספר תיעודי. זה גם מזכרת נהדרת לתת לאנשים על הסט. בינתיים זה בגדר חלום כי דפי פולוראייד הם עסק כל כך יקר!
שתפי אותנו ברגע מרגש במיוחד בדרך המקצועית שלך
וואו. אפשר יותר מאחד? היום בו ווג פרסמו תמונה שלי בפעם הראשונה. התמונה הייתה גרסה מודרנית שלי לסיפור של ״אליס בארץ הפלאות״. התמונה הזו היא מה שפתחה לי שם תיק עבודות ודרך חדשה שהובילה לעבודות נוספות שכרגע נמצאות שם גם. ועוד רגע מרגש היה, כשהזמינו אותי בפברואר האחרון לקחת חלק פעיל ולתעד את אחד מהמסלולים בשבוע האופנה במילאנו. חוץ מכל הלחץ לשווק ולייצר חומר מספיק טוב, זה הרגיש לא אמיתי. חשבתי לעצמי, מה הסיכויים שמישהי בגילי תהיה כאן? זה אחד מהזכרונות הכי טובים שיש לי מהזמן האחרון ואני בטוחה שיישאר איתי הרבה זמן. ואחרון, שהוא פשוט, אבל יש לו משקל משמעותי בעבורי. לפני כמעט שנתיים, כשרק התחלתי עם הכל, הייתה צלמת שהגיבה לי על אחת מהעבודות שלי ברשת. לקח לי ארבעה חודשים עד שהאסימון נפל לי והבנתי מי זו (בכל זאת, בחורה פשוטה שלא מכירה שמות). מפה לשם זה התגלגל להודעות בהם היא החמיאה לי על הגלרייה ואמרה שהיא צופה לי עתיד. בתור מישהי בת 17 צעירה ומתחילה זה היה מרגש לשמוע ממישהי במעמד שלה, שיש לה אמון בי ובאומנות שלי. עשיתי ריקוד שמח בחדר במשך עשר דקות, ובחודשים העוקבים זה מה שנתן לי מוטיבציה להמשיך. הידיעה הזו שמישהו מאמין בך, למרות שמעולם לא פגש אותך, נתן לי הרגשה שאני עושה משהו נכון ואני צריכה להמשיך בזה.
אם לא היית צלמת מה היית רוצה לעשות?
סופרת. אני מוצאת שצילום דומה מאוד לכתיבת סיפור. לא סתם אומרים ש״תמונה אחת שווה אלף מילים״. אני כותבת למגירה כל חיי וחולמת להוציא רומן אחד או שניים מתישהו.
על אילו פרויקטים את עובדת בימים אלה?
אני עובדת על בניית סדנאות, מכיוון שיש בי רצון להעביר ולשתף את כל הקסם הלאה, וכי אני יודעת שיש לי הרבה מה לתרום. כמובן שיש אינספור ימי צילום שכל אחד מהם מלהיב לכשעצמו. אני עובדת על פרויקטים אישים שמתבשלים לאט ברקע. ובעיקר פתוחה למה שהחיים יביאו.
עריכת תמונות – בעד או נגד?
בעד. לגמרי בעד. במיוחד כשזה נוגע לצילומי Fine Art וצילומי חוץ. בתור אחת שנמצאת מול המסך 24/7 אני עדה לכל תהליך ה״לפני ואחרי״. לפעמים אני רוצה להראות לאנשים את מאחורי הקלעים של התהליך רק כדי להמחיש עד כמה משמעותית העריכה. אני יכולה לשבת שעות לרטש, לנקות רחוב שלם הומה אדם, להוסיף עצים ליער ולשתול פרחים שלא היו שם קודם. עיניים מקצועיות יוצרות את הסיטואציה והסיפור. עריכה זה כמו החתימה והטאץ’ הסופי של האמן על התמונה.
באיזה ציוד צילום את משתמשת כיום?
Canon Mark 4
24-70mm
35mm
50mm
שתפי אותנו בטיפ אישי מהניסיון שלך לקוראים שלנו שמתחילים את דרכם בעולם הצילום או שרוצים להתקדם בו
תעזו. תיקחו כל ״לא״ שאתם מקבלים ותהפכו אותו לזריקת מוטיבציה. זה תחום לא קל עם הרבה תחרות. תמצאו את מה שמייחד אתכם והופך את השפה הצילומית שלכם לשפה היחידה בה תרצו לדבר. תאמינו באומנות שלכם ותמצאו אנשים שיאמינו בה יותר מכם, כי אתם תצטרכו אותם בימים בהם יהיה קצת קשה. לחלום זה המפתח. תחלמו בגדול. ויליאם ארתור וורד אמר פעם ״אם אתם יכולים לחלום את זה, אתם יכולים לעשות את זה״. אני עדה לאמיתות של זה בכל יום.
האתר האישי של אנג’י
הפייסבוק של אנג’י
האינסטגרם של אנג’י
תיק העבודות של אנג’י במגזין ווג
רוצים לקרוא עוד? אוהד קב בדיוק נחת מצילומי העונה האחרונה של הישרדות VIP והגיע אלינו לספר איך היה. כנסו לכתבה המלאה
