יש רגע מסויים בקריירה המקצועית שלי שקרה שאני מאוד שמח עליו, זה בעצם היה תהליך הבנה שקרה בשניות, אפשר להגיד הארה.
הבנתי בשניה אחת שזה מה שאני צריך לעשות וכל הפאזל התחבר לי, אני מזל תאומים ולרוב מתקשה מאוד בלבחור דברים, בדרך כלל אני שובר את הראש לפני כל החלטה כלשהי,
אך לא במקרה הזה. הסיפור הוא כזה – לפני שצילמתי אוכל עבדתי כטבח במסעדת גורמה, הייתי בתקופה קשה מאוד עם עצמי כי פשוט לא ראיתי עתיד טוב עם המקצוע הזה,
כל החשק והאש שהייתה בי נעלמו, עבדתי כל היום, כל יום, כמעט בלי חופש. המשפחה, החברים והחברה הוחלפו עם הצוות של המטבח והם היו המשפחה החדשה שלי.
לא ראיתי בכלל את החברים ואת המשפחה, את חברה שלי הייתי רואה שעה ביום וגם זה לא תמיד, אפילו החשק לבשל נעלם לי (שזה תמיד היה אחד הדברים הכי חשובים לי בעולם, אני מוצא שם שקט וכל הלחצים שלי פשוט מתפוגגים).
העבודה הייתה כל כל סזיפית וכל כך קשה שבלי אש בעיניים אי אפשר לשרוד, לא ידעתי מה לעשות עם עצמי רק ידעתי שאני לא רוצה את זה יותר.
עד שיום אחד בעבודה הגיע צלם מזון ידוע לצלם במסעדה, כל הציוד, הלייפסטייל העבודה המדהימה הזאת פשוט הדליקו אותי ברמות כל כך קשות שפשוט הכרזתי לעצמי שזה מה שאני הולך לעשות,
לא ראיתי בעיניים ונדלקה בי אש שעד היום בוערת וכבר הפכה למדורה וחיה איתי בהרמוניה. קיבלתי החלטה ושום דבר לא יכל לעצור אותי. זה היה רגע באמת מרגש שאני אזכור אותו לנצח.